פסק-דין בתיק ה"פ 53764-11-11

            א. התובענה וההליכים שבעקבותיה

1.         עניינו של פסק דין זה בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה.

2.         המבקש בתובענה הוא הקדש המציין כי הוא עותר מכוחו של סעיף 23(א) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 לסעד כדלקמן: "לשנות הוראות מהוראות כתב ההקדש (צוואת המנוחה ויקי סיקרון ז"ל) באופן שיאפשר למנהל ההקדש לממש את כוונתה המקורית והאמיתית של הצוואה, ולסייע מתוך כספי הקדש לאנשים נצרכים מכלל כספי ההקדש ולא רק מפירותיו".

3.         המשיב לבקשה הוא רשם ההקדשות. בתשובתו לתובענה טען המשיב כי לא קיבל מידע המצדיק היעתרות למבוקש בתובענה ולכן "רשם ההקדשות מתנגד לשינוי מהוראות המקדישה בשלב זה וטרם קבלת מידע עדכני אודות פעילות ההקדש" (סעיף 10 לתשובה).

4.         בקדם המשפט שהתקיים ביום 22.2.12 הוסכם כדלקמן:

"מוסכם שמהלך הדברים מכאן ולהבא יהיה כדלקמן: המשיב ימשיך לבדוק מה שימצא לנכון. המגמה תהיה שבעקבות מה שנעשה עד כה והבדיקות הנוספות, ניתן יהיה להגיע להסכמה שתייתר הצורך בהכרעה שיפוטית. ככל שיישאר צורך בכך, יגיש המשיב תשובה עד 22.3.12 תהיה למבקש זכות להשלים טיעונים עד 4.4.12, ולאחר מכן ניתן לתת פסק דין על יסוד כל החומר שיצטבר בתיק".

5.         מתברר שהצדדים לא הגיעו להסכמה המייתרת את הצורך בהכרעה בתובענה. כפועל יוצא מכך הוגשו (לאחר ארכות שניתנו) השלמות טיעון ומידע נוסף מטעם הצדדים, ובכך הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק.

            ב. עמדות הצדדים

6.         עמדת רשם ההקדשות (בסעיף 15 של תשובתו שהוגשה ב-15.5.12) היא כדלקמן:

"הואיל וסכום הקרן הוקטן בפועל עקב פעולות הנאמנים שלא כדין דבר אשר מקטין בהכרח את הכנסות הקרן כיום הרי שרשם ההקדשות סבור כי יש מקום לשמור על עקרון שימור הקרן בהתאם להוראות חוק הנאמנות כמפורט בחלופות דלהלן:

א.  ככל שיקבע ביהמ"ש הנכבד כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק את שינוי הוראות המקדישה, התנאי הראשון אשר עומד בבסיס סעיף 23(א) לחוק הנאמנות אשר לפיו מבוצע שינוי בהוראות המקדיש, הרי שיש לאסור על הנאמנים לעשות שימוש בקרן עד לצבירת פירות בסכום השווה לקרן המקורית ומכאן ואילך לעשות שימוש בהכנסות הקרן בלבד. בדרך זו ישמרו הוראות המקדישה והנצחתה באמצעות ההקדש כפי שביקשה.

ב.  ככל שיקבע ביהמ"ש הנכבד כי חל שינוי נסיבות מהותי אשר מצדיק שינוי מהוראות המקדישה הרי שיש לבצע את השינוי בהתאם לתנאי השני של סעיף 23(א) לחוק הנאמנות ולפיו על השינוי לאמוד את דעת המקדיש, לפי דוקטורינת הביצוע בקירוב, בנסיבות ענייננו רצון המקדישה היה לשימור הקרן, ועל כן, ניתן יהא לקצוב את הקרן באופן המאפשר שימוש בהכנסות ובקרן למטרות ההקדש בסכום שאינו עולה על 6,000 ש"ח לשנה (סכום ההכנסות אשר היו מתקבלות בעבר מקרן ההקדש), ובכך לעמוד בהוראות חוק הנאמנות ולבצע בקירוב את הוראות יוצרת ההקדש המנוחה".

7.         המבקש טוען כי משמעות החלופות שהעלה המשיב היא סירוס וניטרול של אפשרות למלא אחר אומד דעתה של המנוחה. כך הוא כותב בקשר לכך:

"באשר להצעה הראשונה הנזכרת בסעיף 15(א) לתגובה, אם הובנה כראוי, הרי בהנחה שהריבית המירבית הניתנת היום עומדת על    כ-2.5%, לאחר ניכוי מס, דהיינו -1,000 ש"ח לשנה, משמעותה היא כי יחלפו להן כ-33 שנים (שלושים ושלוש שנים) עד אשר ההקדש יחזור ויעמוד על סך של כ-215,000 ש"ח סכום הקרן המקורי.

משמעות ההצעה "המתונה ביותר" הנזכרת בסעיף 15(ב), דהיינו, אפשרות לחלוקת כספים עד סך 6,000 ש"ח בשנה, מתוך יתרת הקרן וההכנסות, משמעותה חלוקת כספים במשך של כ-9 שנים (תשע שנים), בהם תקטן הקרן בשל הוצאות שאינן קשורות למטרות המצווה בצוואתה, דו"חות, שכ"ט לרו"ח, עמלות בנקים".

בהמשך למצוין לעיל טוען המבקש כי "ראוי לקצר התקופה ולאפשר הקצאה של 15,000 ש"ח מדי שנה, כך שהקרן וההכנסות ישמשו את ההקדש במשך כ-4 שנים (ארבע שנים בלבד)".

            ג. תוצאה סופית בקליפת אגוז

8.         לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התובענה באורח חלקי. נקבע בזאת כי בהוראות כתב ההקדש יחול שינוי אשר יקבע כדלקמן: בכל אחת מן השנים 2012 ואילך יהיה ההקדש רשאי לחלק 15% מהסכום שיצטבר אצלו (קרן ופירות גם יחד). באופן ספציפי יותר נקבע כי בקשר לשנת 2012 רשאי ההקדש לחלק בסך הכל 15% מן הסכום הצבור אצלו במועד פסק דין זה, וכי בכל אחת מן השנים 2013 ואילך יהיה הוא רשאי לחלק בסך הכל 15% מן הסכום שיהיה צבור אצלו ב-1 בינואר של כל שנה ושנה.

9.         אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה הנ"ל.